עיקרי המאבק

1. שינוי היחס הבסיסי של רשויות המס והרווחה בישראל כלפי עצמאים ועסקים קטנים
ברשויות בישראל רווחת תפיסה שעצמאים הם אנשי עסקים אמידים וממולחים שיעשו הכול כדי להגדיל את הונם, ושיש בידיהם החירות לנהל כרצונם את חופשותיהם, מחלותיהם וכספיהם.

אך המצב בשטח שונה בתכלית מתפיסה זו. בפועל, נוצר מעמד של עובדים שאינם שכירים אך גם אינם אנשי עסקים, אלא אזרחים מן השורה שעובדים כיחידים ועמלים למחייתם כמו השכירים במשק: תחקירניות, מעצבות, מטפלים, מדבירים, מתרגמים, עורכות לשון, כותבים, שיפוצניקים, קונדיטורים, מאפרות, שחקנים, נגרים, אופטמטריסטיות ועוד רבים, שעובדים במשרות מלאות ואף הרבה יותר מזה. גם שכרם הממוצע דומה לשכר הממוצע בקרב שכירים, והם משלמים מס וביטוח לאומי כדת וכדין.

ואף על פי כן, במקום לעודד עצמאים ועסקים קטנים כדי שיוכלו לתת לכלכלה ולשוק העבודה את התרומה הפוטנציאלית הגדולה שלהם, רשויות המס והרווחה בישראל מתאפיינות ביחס מפלה, חשדני, מכביד ואפילו מתעמר כלפי העובד העצמאי. הביטוי המרכזי ליחס זה הוא הפקרת העובד ללא זכויות סוציאליות בסיסיות, ללא רשת ביטחון וללא הגנה על תנאי העסקתו. לפיכך מטרתנו לשנות את היחס הכללי מן היסוד ולהביא לעיגון זכויותינו הסוציאליות בחקיקה.

2. זכויות סוציאליות
אף שאנו משלמים ביטוח לאומי בשיעור של 16.5% מהכנסתנו מדי חודש, הרי שלפי החוק הישראלי, לעובדים עצמאים אין זכויות יסוד סוציאליות או רשת ביטחון סוציאלי יציבה לעת מצוקה או לעת זִקנה. למשל:

  • עצמאים אינם מקבלים דמי אבטלה כלל, גם כשהם נאלצים לסגור לגמרי את העסק אחרי שנים ארוכות של עבודה.
  • אין לעצמאים ימי מחלה, ימי חופשה וימי הבראה, והם מתקשים עד מאוד לממש זכויות יסוד אלה.
  • בגלל ההפרשה הגבוהה לביטוח לאומי, בשילוב היעדר החזרים על ימי עבודה חסרים, לא נותר בידי העצמאים די הכנסה להפריש לפנסיה. לפיכך לרובם פשוט אין פנסיה. מאותה הסיבה הם אינם יכולים לבטח את עצמם בביטוחים פרטיים שייתנו להם הגנה אמיתית.
  • עצמאיות מחזירות חלק ניכר מדמי הלידה שלהן (ולעתים אפילו חייבות כסף לביטוח לאומי עקב הלידה) בגלל חישוב מעוות שאינו משקף את הכנסתן האמיתית.
  • מילואימניקים שיוצאים לשירות אינם מקבלים פיצוי על נזקים שנגרמו לתשתיות העסק בשל היעדרם, שלעתים יש להם השפעה כלכלית חמורה לטווח ארוך.

3. הגנה על תנאי העסקה
א. הלנת שכר (שוטף-פלוס)
אחד הנושאים הכואבים ביותר בחייהם של עצמאים הוא הלנת שכר. בעוד שאצל שכירים תחום זה זוכה להגנה חוקית חמורה, הרי שבקרב עצמאים הוא פרוץ לחלוטין. מדובר במנהג מחפיר שהגתה ואימצה בחום החברה הישראלית (הוא אינו קיים בשום מקום אחר בעולם), שזכה לכינוי הבירוקרטי "שוטף-פלוס". אבל זה רק שם מכובס לדחייה של עד חצי שנה(!) בתשלום על שירותים שנתן עצמאי. ושאיש לא יגיד לנו שלוקח ארבעה חודשים, ואפילו לא חודשיים, להוציא צ'ק. הסיבה היא אחת, יחידה ופשוטה: להשאיר את הכסף עוד קצת אצל המעסיק.

ולא זו בלבד שהמדינה אינה אוסרת לשלם באופן זה, אלא אף הממשלה עצמה נוהגת כך! אפילו משרדי ממשלה, שעליהם כבר חל איסור לעשות כן, ממשיכים בכך. ומה יגידו אזובי הקיר? אילו היו אוסרים על כך בגופים הציבוריים – רשויות מקומיות, אוניברסיטאות, רשות השידור, קופות חולים ועוד רבים – אולי גם המגזר הפרטי היה חדל מהמנהג הקלוקל.

ב. זכויות עובד לפרילנסרים
שכבה שנפגעת במיוחד מהיעדר פיקוח על תנאי העסקה היא קבוצת הפרילנסרים שיש להם מעסיק יחיד. כמו שכירים, גם פרילנסרים מגיעים למשרדי המעסיק מדי יום ביומו למשרות מלאות-פלוס, אך בלי תשלום על שעות נוספות, בלי ימי מחלה וחופשה, בלי פיצויי פיטורין כשהם נזרקים מפרויקט לפרויקט, עם דמי לידה חלקיים, בלי הפרשה לתנאים סוציאליים, בלי שום הגנה במקרים של איחור בתשלום שכרם או אי תשלום כלל, ואפילו בלי הגנה של חוקים כמו החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה. הצעת חוק שנועדה להגן על פרילנסרים ומבוססת על פסיקות עקביות של בתי משפט בישראל הוגשה על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ', אך ועדות הכנסת מעכבות אותה.

ג. תשלום מע"מ ומס לפני קבלת ההכנסה
יתר על כן, בעוד שהתשלום על עבודתנו מתעכב לפי שוטף-פלוס, אנחנו מחויבים לשלם למדינה את המסים והמע"מ על תשלום זה מיד, חודשים ארוכים לפני שהגיע אלינו בפועל. מצב זה גורם לפערים עצומים בתקציב העסקי והמשפחתי, שאינם יכולים להיסגר לעולם בגלל הפער הקבוע, ואף הם מקשים עלינו עד מאוד לחסוך ולממש זכויות כגון ימי מחלה וחופש. המצב חמור עד כדי כך שעצמאים נאלצים לקחת הלוואות כדי לשלם מס ומע"מ על הכנסות שטרם הגיעו אליהם. עוד על הבעיה, על פתרונות ביניים ועל פתרונות קבע קראו כאן.

לסיכום
יש משהו מטעה מאוד במונחים כמו "עצמאים", "פרילנסרים" ו"עסקים קטנים". הם מטשטשים את מה שאנחנו באמת: עובדים. אנחנו עובדים במשרות מלאות פלוס, בלי לנוח בימי חופש רשמיים, כי איש אינו משלם לנו עליהם, ואנחנו מרוויחים בממוצע פחות מהשכר הממוצע במשק. בעצם, אנחנו עובדים כמו שכירים, מרוויחים כמו שכירים ומשלמים מס וביטוח לאומי כמו שכירים, אבל אין לנו זכויות סוציאליות שאצל שכירים הן כה טריוויאליות.
המאבק לשוויון זכויות של עצמאים ופרילנסרים בא לתקן את האפליה ולהביא להכרה בזכויות היסוד שלנו בפני רשויות המס והרווחה בישראל.

לרשימת השינויים והתיקונים בחוק הדרושים כדי להסיר את האפליה לחצו כאן.

חשיבותם של עצמאים ועסקים קטנים בארץ ובעולם
בישראל כ-450,000 עסקים קטנים. מתוכם כ-250,000 עצמאים שעובדים כיחידים, והיתר מעסיקים כמיליון עובדים (כמחצית מהמועסקים במשק). היעדר זכויות היסוד מונע מאתנו לבסס ולפתח את העסקים הקטנים שברשותנו, ואיננו מסוגלים להניב לכלכלת המדינה את התרומה שעסקים קטנים אמורים ויכולים לתת לה. תרומתם של עסקים קטנים לכלכלוֹת העולם ידועה ומוּכּרת היטב. כמה מהתרומות המרכזיות הן:

  • ביזור הריכוזיות.
  • יצירת מאות אלפי מקומות עבודה.
  • תעסוקה ופרנסה באזורים שאין בהם מרכזי תעסוקה, בעיקר בנגב ובגליל, ולאוכלוסיות מוחלשות.
  • הגברת תחרותיות, שיפור שירותים, הורדת מחירים ודינמיות במשק, שכן עסקים קטנים מחייבים גם את הגדולים מהם להתחדש ולהתחרות כל העת.
  • יזמות וחדשנות והבטחת הצמיחה בטווח הארוך.

מההשוואה המתבקשת לכלכלות אירופה ואמריקה הצפונית עולה שהן נהנות מתרומתם של העסיקם הקטנים ומעודדות אותם בהתאם, ואילו ישראל דבקה ביחס ארכאי שהתבסס בימי קום המדינה.

במדינות המערב – עצמאים שנוטלים על עצמם את הסיכון שבפתיחת עסק זוכים לעידוד ולהקלות ניכרות בדמות רשת ביטחון סוציאלי מקיפה, הקלות במס בשנים הראשונות, הליכים בירוקרטיים נוחים, ריבוי מקורות אשראי, הלוואות בריבית מופחתת ותקנות שמחייבות לשתף עסקים קטנים בלפחות 20% ממכרזי המדינה. תנאים אלה יוצרים לעצמאים באירופה ובאמריקה הצפונית מרווח נשימה שמאפשר בתורו לממש זכויות סוציאליות הלכה למעשה.

ואילו בישראל – כאמור, לעצמאים אין כלל רשת ביטחון סוציאלי, החל בדמי אבטלה וכלה בימי מחלה ובפיקוח על תנאי העסקה ושכר; אין להם כמעט נגישות להלוואות גדולות, וגם המעטות ניתנות בריבית גבוהה; הבירוקרטיה הרלוונטית מסורבלת ומכבידה עד כדי קריסת עסקים בגינה; ואחרי שהתאגידים מקבלים את חלקם במכרזי הממשלה, לעסקים קטנים נותרים רק 3%-2% מתוכם.

לרשימת השינויים והתיקונים בחוק הדרושים כדי להפיק את מרב התרומה מהעסקים הקטנים בישראל לחצו כאן.