מכתב לגב' אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי

להלן נוסח המכתב לגברת אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי, בתגובה על הריאיון שנתנה לאנ-אר-ג'י.

העתיקו אותו לגוף המייל שלכם, כתבו את שמכם המלא בראשית המכתב ובחתימה, גברים – שנו את המכתב ללשון זכר, ושלחו לגברת אסתר דומיניסיני בכתובת: esterd@nioi.gov.il

אם אתם משנים את נוסח המכתב, נהגו באחריות, הימנעו מהתבטאויות שיזיקו לנו ולמאבקנו, והביעו את זעמכם בלשון נקייה ועניינית.

והרי המכתב:

09.08.2011

לגברת אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי, שלום,

שמי [שם פרטי ושם משפחה] והבוקר קראתי בזעם רב ובכאב את הראיון שנתת לאנ-אר-ג'י בהקשר של המחאה של מעמד הביניים. בתור עובדת עצמאית (מתרגמת ספרותית), אני מייצגת מגזר רחב להדהים (250,000 איש בערך) של פרילנסרים, עצמאיים ובעלי עסקים קטנים שמשלמים מדי חודש בחודשו 16% מהכנסותיהם לביטוח הלאומי בלי שום דירוג, ומבלי לקבל בתמורה את הביטחון הבסיסי שממנו נהנים אזרחי ישראל השכירים.

בריאיון פתרת את בעיית המיסוי בהוספת היטלים על המעסיקים (קטנים וגדולים כאחד…), תוך התעלמות בוטה מן העובדה שבעלי העסקים הקטנים בישראל קורסים תחת הנטל ומהווים נתח עצום של מעמד הביניים שיצא למחות ברחובות. כי עובד עצמאי אינו טייקון ואפילו לא אדם אמיד ברוב המקרים, ולא אחת משתכר הרבה פחות מ-15,000 ₪ נטו שאותם הזכרת על דפי העיתון כנתון המייצג את הכנסתם הממוצעת של המוחים (אני תוהה מהיכן נלקח הנתון הזה).

אנו, העובדים והעובדות העצמאים/ות, מהווים סממן לחברה בריאה, מתפתחת ויוזמת, ובנו הפתרון למחלת הריכוזיות שפשתה בחברה הישראלית כתוצאה מהמדיניות של הממשלות האחרונות. בעלי העסקים הקטנים מעסיקים מאות אלפי עובדים במדינה ואחראים ליצירת שוק בריא ודינמי, ואף על פי כן, המוסד לביטוח הלאומי, כמו גם מוסדות אחרים, רומסים את זכויותינו ברגל גסה ומתעלמים מקיומנו. עיתונאיות, צלמות, שחקניות ושרברבות שזכאיות על הנייר לדמי לידה, נאלצות להחזיר למדינה חלק ניכר מהסכומים המגיעים להן כתוצאה מחישוב מעוות שנוגע לשנת ההיריון עצמה, וכך גם מתרגם או מעצבת שנקלעים לצרה או נאלצים לסגור את העסק ולא מקבלים את דמי האבטלה שאמורים להגיע לכל אזרח באשר הוא אזרח.

את מדברת על חיסכון לפנסיה, אך מהיכן אמור אדם שמשתכר למחייתו אך בקושי, שמקדיש חלק ניכר מזמנו לתחזוקה ולקידום העסק שלו ושנאלץ לכסות מכספו ימי מחלה, תקופות של מיתון שבהן אין עבודה, ואפילו ימי שבעה על מות אם או אב, לא עלינו, לחסוך לפנסיה ובכלל?!

הקיפוח של מגזר העובדים העצמאים במשק, החל בבעלי עסקים קטנים שמעסיקים קומץ שכירים וכלה באנשי רוח ואמנים שמתפרנסים מכישוריהם ומשכלם בדוחק רב, והקשיים שמערימים עליהם מוסדות כגון הביטוח הלאומי, אינם אלא סממן נוסף של החולי החברתי שפשה במדינתנו. כל עוד הביטוח הלאומי נותן יד לקיפוח הזה ומכביד על עצמאים ועסקים קטנים במקום לסייע בפיתוחם – הרי שגם לביטוח הלאומי יש יד ורגל באי הצדק החברתי שעליו זועק העם בימים אלה.

בברכה,

[שם פרטי ושם משפחה]

עובד/ת עצמאי/ת, משלם/מת ביטוח לאומי מלא מדי חודש

מאמרים קשורים

שיתוף

אודות המחבר

(0) Readers Comments

Comments are closed.