כללי — 07 אוגוסט 2011
הדברים שנשאנו במפגש ההסברה ברוטשילד

מפגש הסברה: המאבק לשוויון זכויות של עצמאים ופרילנסרים בפני רשויות המס והרווחה בישראל

מאהל המחאה בשדרות רוטשילד

7.8.11

את המפגש הזה נפתח במידע שלא רבים יודעים בציבור בכלל, ואפילו בקרב העצמאים: בשנים האחרונות פסק בית המשפט העליון, גם בערעורים מהמחוזי וגם בשבתו כבג"ץ, סדרה של פסקי דין שמוֹרים למדינה להכיר למס בכמה סוגי הוצאות לעצמאים, כמו הוצאות על טיפול בילדים, הוצאות אש"ל והוצאות לצורך לימודים. בית המשפט העליון נימק את פסיקותיו כתמיד בנימוקים המבוססים קודם כול על החוק ועל תכליתו, בצד נימוקים חברתיים וערכיים.

ומה עשתה המדינה? שר האוצר יובל שטייניץ הכריז שבית המשפט הוא גורם בזבזני, ויחד עם שותפו לגישה, מנכ"ל רשות המסים, העביר בזריזות חקיקה שמבטלת בכמה מילים לקוניות ובאופן ברור וחד את כל הפסיקה הענפה של העליון.

זה מהלך חוקי, אין ספק. אבל המאבק שלנו הוא בדיוק על הפער הזה בין מה שנכון וראוי מבחינה כלכלית, חברתית וערכית ובין מה שקורה ביומיום שלנו.

אז לפני שנפרט את הדרישות המאוד קונקרטיות של המאבק שלנו, המפורטות גם בעצומה שאלפי עצמאים כבר חתמו עליה, אנחנו רוצים ורוצות להבהיר בחדוּת שהמאבק שלנו הוא בראש ובראשונה נגד העיקרון הגורף של רשויות המס והרווחה במדינה שלפיו עצמאים יכולים וחייבים להסתדר בתנאים המגבילים ביותר שהמדינה מצליחה לייצר עבורם, בלי הכרה, בלי ביטחון, בלי זכויות ובלי שום סיוע.

אפילו אם יכולנו להסתדר בלי שום זכויות, עצמאים לא צריכים להסתדר בעצמם. קודם כול, לא כולם בוחרים להיות עצמאים. יש תחומי עיסוק שבהם אין עבודה כשכירים, ויש אזורים שבהם לא הוקמו מעולם מרכזי תעסוקה, ואז אין לנו ברירה אלא להקים עסקים קטנים משלנו. אבל יותר מזה, עידוד עצמאים ועסקים קטנים הוא אינטרס מובהק של המדינה, ואנחנו משתאים בכל פעם מחדש על שאנחנו בכלל צריכים להגיד את זה! עצמאים ועסקים קטנים מבזרים את הריכוזיות, מעודדים תחרות ושיפור שירותים, מקדמים יזמות וחדשנות, וכאמור, מספקים פרנסה לעשרות אלפי משפחות באזורים שאין בהם מרכזי תעסוקה, בעיקר בנגב ובגליל.

אז אנחנו לא יכולים וגם לא צריכים להסתדר לבד, ולכן דורשים שהמדינה תחדל לראות בנו אויב משום מה, ותתחיל לראות בנו את הפתרון.

מהעיקרון התמוה והמזיק הזה של המדינה, להתעלם מעצמאים במקרה הטוב, ולהכביד עליהם במקרה הפחות טוב והיותר תדיר, נובעים שלל עיוותים בחקיקה ובהתנהלות של הרשויות, ואנחנו מתכוונים בעיקר לשתי רשויות: המוסד לביטוח לאומי ורשות המסים, הכוללת בתוכה את מע"מ.

מתוך שלל העיוותים האלה בחרנו להתמקד בשבעה שהם מהחמוּרים והבסיסיים ביותר שנוגעים לכל עצמאי ועצמאית בכל גודל של עסק ובכל תחום עיסוק. ואלה הם:

1. תביעתנו הראשונה היא זכאות לדמי אבטלה. זכות בסיסית כל כך של שכירים שנמצאת הרחק מהישג ידם של עצמאים. הזכות לסגור את העסק אם הוא לא צלח ולקבל תקופה קצרה של חסד לשיקום ולמציאת תעסוקה חדשה.

זכות זו, או בעצם היעדר זכות זו, היא רק קצה הקרחון של עוד עיוותים רבים שקשורים למוסד לביטוח לאומי בכל הנוגע לעצמאים. רוב מכריע של העצמאים משלמים 16% משכרם לביטוח לאומי מדי חודש, 16% בלי דירוג לפי הכנסה, ואינם זכאים בתמורה לשום סיוע בשעת מצוקה כמו אבטלה, מחלה ממושכת, שבעה או כל מצוקה אחרת. והקצבאות המעטות שכן מגיעות לנו – מגיעות באופן מופחת, חלקי, מאוחר, אחרי התשה במאבקים אינסופיים. ואנחנו חוזרים ושואלים: על מה בדיוק אנחנו משלמים כל חודש?!

אז התביעה הראשונה שלנו היא זכאות לדמי אבטלה, ובתוך כך אנחנו פונים לביטוח הלאומי ולמנכ"לית העומדת בראשו, הגברת אסתר דומיניסיני, ותובעים שהביטוח הלאומי יחדל להיות עבורנו סוג של מס, ויחזור להיות ביטוח!

2. התביעה השנייה שלנו היא סיוע במימוש הזכות הבסיסית לימי מחלה, חופשה והבראה, ממש כמו של שכירים. נכון, המדינה היא לא המעסיק שלנו, אבל לא ייתכן שעובדים ייאלצו לעבוד גם כשהם חולים או בימי חופש רשמיים רק משום שהימים החסרים האלה ייצרו חור ענק, לפעמים בלתי ניתן לתיקון, בתקציב המשפחתי שלהם. כעובדים אנחנו זכאים לסיוע במימוש זכויות היסוד האלה, וכשהמדינה תכיר באחריותה לעודד עצמאים ועסקים קטנים, נשמח לעדכן אותה בשלל הדרכים היצירתיות שכבר מצאנו שיאפשרו לנו להיות חולים בשקט ולנוח מעבודתנו בשבתות וחגים.

3. התביעה השלישית היא לקדם ולהעביר מיד את חוק המשתתף החופשי שיזמה להב והגישה חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. החוק הזה עושה צדק עם אלפי פרילנסרים שעובדים במתכונת זהה לגמרי לזו של שכירים, לעתים קרובות מאוד בלי שום אפשרות לעבוד כשכירים למרות רצונם. המעסיקים מנצלים את הפער הזה בחוק ועושקים את עובדיהם בלי חשבון: בשכר זעום, בשעות לא שעות, אבל בלי תוספת על שעות נוספות, בלי החזרי נסיעות, ועל פיצויי פיטורין אין מה לדבר. ולמה שייתנו? הרי אנחנו עצמאים! חוק המשתתף החופשי יעשה צדק בתחום הפרוץ הזה, והוא חייב לעבור בהקדם.

4. התביעה הרביעית שלנו היא להשלים את החקיקה המאפשרת להעביר את המע"מ על ההכנסות רק עם קבלת התשלומים בפועל. נכון, החלטה בנושא כבר התקבלה בממשלה, אבל היישום שלה מתנהל בעצלתיים וחל בינתיים רק על מגזרים מצומצמים מאוד במשק. אנחנו דורשים שיוסרו העיכובים ממהלך החקיקה הזה ושההיתר יחול מיד ועל כל המגזרים.

5. אחד הנושאים הכואבים ביותר בחייהם של עצמאים הוא הלנת שכר. הלנת שכר הוא אחד התחומים שזוכים להכי הרבה פיקוח והגנה חוקית אצל שכירים, אבל סופגים התעלמות מוחלטת של המדינה כשזה מגיע לעצמאים. כי אצל עצמאים לא קוראים לזה הלנת שכר, קוראים לזה שוטף-פלוס! על משרדי ממשלה כבר נאסר לשלם במתכונת של הלנת שכר, אבל אנחנו יודעים על כמה משרדים שעדיין נוהגים כך. תביעתנו היא להחיל איסור על כל הגופים הציבוריים – רשויות מקומיות, אוניברסיטאות, רשות השידור ועוד רבים – לשלם במתכונת של יותר משוטף+30, ואנחנו מקווים שהאיסור במגזר הציבורי יקרין על המגזר הפרטי ויבהיר שהמנהג הקלוקל והדוחה הזה להלין שכר של עצמאים רק כי אפשר – אינו מקובל מבחינה ערכית וחברתית והוא מגונה ויש לחדול ממנו!

6. ולתביעה השישית: עצמאיות אמנם מקבלות דמי לידה, תודה רבה באמת, אבל כעבור כמה חודשים, כשמגיעה עת השומה השנתית, הן נאלצות להחזיר חלק מדמי הלידה בגלל חישוב מעוות שמתחשב רק בשנת הלידה, שבה הן כמובן לא עבדו במשך כמה חודשים. אנחנו דורשים ודורשות שדמי הלידה של עצמאיות יחושבו באופן צודק לפי שלושת החודשים שלפני הלידה או לפי שומת המס של השנה הקודמת, הגבוה מביניהם, כדי שנקבל דמי לידה המשקפים את גובה שכרנו האמיתי, בדיוק כמו אצל שכירות.

7. ואחרונים חביבים מאוד מאוד הם המילואימניקים. בימים ובשבועות שהם מבלים בשטח איש אינו דואג לקידום העסק שלהם, לשימור הלקוחות, לשיווק ולכל ההיבטים שהעסק זקוק להם כדי לשרוד. עצמאים אמנם מקבלים חלק משכרם בחזרה, אך אינם מקבלים פיצוי על אובדן הכנסה מסוגים אחרים, כמו לקוחות קבועים שנטשו אותם או פגיעה במערכי הקידום והשיווק. לכן אנחנו דורשים ודורשות ליצור מנגנון שיפצה מילואימניקים על הנזקים שנגרמו להם בגלל היעדרם בתקופת מילואים.

זהו, אלה שבע הדרישות שלנו: תמורה לתשלומי הביטוח הלאומי ודירוג התשלום לפי רמת הכנסה, סיוע בימי מחלה וחופשה, חקיקת חוק המשתתף החופשי, החלת מע"מ במזומן, איסור על הלנת שכר בגופים ציבוריים, דמי לידה מלאים, ופיצוי על אובדן הכנסות ממילואים.

כל כך בסיסי, כל כך מובן מאליו ויסודי, ובכל זאת אנחנו נאלצים לצאת למאבק.

אז נצא. אפילו שבמשך שנים ארוכות שתקנו וספגנו, עכשיו אנחנו כאן, רואים ונראים, ובשטח כבר פועלים צוותים שלנו שעוסקים בחקיקה, בפרסום, ביחסי ציבור, בהפצה ובפעולות שטח. אנחנו משתפים פעולה עם להב, שמחזיקה בקורפוס עצום של ידע וניסיון, שהיא שותפה למטרות שלנו ונותנת יד למאבקנו. אנחנו קוראים מכאן לכל העצמאים ובעלי העסקים הקטנים לחבור אלינו, להצטרף למאבק, להתעדכן בעמוד שלנו בפייסבוק, ולחתום על העצומה.

בישראל יש כרגע 250 אלף עצמאים עם אפס זכויות יסוד. איחוד של עצמאים, שהוא כשלעצמו קונספט חדש ומרתק, יכול ליצור מציאות חדשה שבה כדאי להיות עצמאי, כדאי לנו וכדאי למדינה.

ערב טוב,

כנרת יפרח ורינת שניידובר

יוזמות מאבק העצמאים

מאמרים קשורים

שיתוף

אודות המחבר

(0) Readers Comments

Comments are closed.